פסק-דין בתיק תא"ק 55283-06

התיק נדון בפני כב' השופט צבי כספי ואולם, לאור פרישתו מכס השיפוט, בטרם ניתן פסק הדין, הועבר התיק לטיפולי, בהתאם להוראות תקנה 177 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984.

מדובר בתביעה כספית, שהוגשה ע"י בנק כרמל, על סך של כ- 302,000 ש"ח, כנגד שבעה נתבעים, כאשר עניינו של פסק-דין זה, ביחסיו של התובע עם הנתבעת 7 בלבד (התביעה כנגד הנתבעים 1, 2, 4 ו- 6 נתקבלה, בהעדר הגנה ונדחתה כנגד הנתבעים 3 ו- 5).

לפי ההסכמה הדיונית שהושגה בין הצדדים (פרוטוקול מיום 27.4.11) הוגבלה הגנתה של הנתבעת 7 (להלן: "הנתבעת"), לטענת הזיוף בחתימתה.

הנתבעת טוענת, כי חתימתה כערבה על-גבי ההסכם נשוא התביעה (נספח 1 לכתב התביעה), זויפה.

לפי פרוטוקול יום 10.06.09, מונתה הגרפולוגית דבורה הראל, כמומחית מטעם בית-המשפט (להלן: "המומחית"), לצורך בדיקת טענת הזיוף שהועלתה ע"י הנתבעת.

חוות הדעת נעשתה ביום 13.11.09 ועל-פיה, החתימה המצויה על כתב הערבות הינה חתימתה של הנתבעת, "במידת ביטחון גבוהה".

בישיבת יום 27.04.11, ביקש ב"כ הנתבעת, לזמן את המומחית לחקירה ולבקשתו, נקבעה חקירתה ליום 05.09.11. במועד זה, הסתבר כי המומחית לא זומנה לחקירה ע"י ב"כ הנתבעת.

לנוכח זאת, סרב כב' השופט כספי לקבוע מועד נדחה לחקירתה וקצב את המועד להגשת סיכומי הצדדים.

בסיכומיו, קורא ב"כ הנתבעת תגר על ההסכמה הדיונית, לצמצום הרשות להגן לכדי טענת הזיוף ועל החלטת ביהמ"ש, שלא לזמן בשנית את המומחית לחקירה. עוד טוען ב"כ הנתבעת, כנגד ההימנעות מחקירת הנתבעת עצמה. לא מצאתי ממש בטענות אלה, כפי שאסביר להלן:

ההסכמה הדיונית שתועדה לפרוטוקול, אינה מותירה מקום לספק באשר לפרטיה ולכן, לדעתי, יש לדחות את טענת ב"כ הנתבעת בנושא זה.

כמו כן, תמוהה הטענה בעניין אי חקירתה של הנתבעת שכן, מדובר בפררוגטיבה של ב"כ הצד שכנגד, אם לחקור ואם לאו. מכל מקום, ניתן להסביר את ההימנעות ההדדית מחקירות, על רקע מינויה המוסכם של המומחית, המתועד בבירור בפרוטוקול, כפי שצוין לעיל.

ניסיונה של הנתבעת לחזור בה מכל ההסכמות שנמסרו במפורש לבית המשפט, צריך להידחות על הסף.

אשר להחלטת כב' השופט כספי, שלא לאפשר את חקירתה של המומחית במועד נדחה: מדובר במהלך דרמטי שעדיף להימנע ממנו, גם אם האשמה לאי הזימון מוטלת לפתחה של הנתבעת, כל עוד ניתן להמיר זאת בחיוב בהוצאות.

כיוון שהגיעו הצדדים לשלב הסיכומים והנתבעת לא פעלה לשינוי החלטה זו באמצעות בקשת רשות ערעור על ההחלטה שלא לאפשר את זימונה החוזר של המומחית, קשה להבין מה ביטוי יש לדבר זה בפסק-דין כיום. ככל שהפכתי בדבר, הגעתי לכלל מסקנה כי אין דרך להתייחס לטענה זו כיום בפסק-הדין. לו היה ב"כ הנתבעת תוקף החלטה זו בעניין זימונה של המומחית לפני הגשת הסיכומים, על פי סדרי הדין הקיימים, הייתה מן הסתם ניתנת התייחסות לעניין זה.

למעלה מן הצורך, אציין כי לאחר הגשת חוות הדעת ניתנה לב"כ הנתבעת ההזדמנות להציג למומחית שאלון, עליו השיבה המומחית באופן מלא. על-פי הפסיקה אין בכך אמנם כדי לאיין את זכות החקירה. ואולם, ב"כ הנתבעת איננו מציין בטיעוניו, אילו נקודות נוספות ביקש להעלות בחקירה פרונטאלית של המומחית, שהיה בהן כדי להציג את התוצאה באור שונה.

מבחינה זו, ניטל עוקצה של החלטת כב' השופט כספי בעניין ואין לחזור ולדון בעניין.

בחוות דעתה קבעה המומחית, לאחר שפירטה באופן מלא את הנתונים שהונחו בפניה ואת השיקולים שהכריעו את החלטתה, כי חתימתה של הנתבעת הינה חתימה אותנטית.

בתשובותיה לשאלות שהופנו אליה ע"י ב"כ הנתבעת, הסבירה המומחית את דרגות הוודאות לגבי האותנטיות של החתימה וציינה, כי זו הגבוהה במדרג המקובל. לבקשת ב"כ הנתבעת, פירטה המומחית את נקודות השוני שבמאפייני הזיהוי, תוך הפניה לספרות המקצועית, המכירה בסימני שוני המצויים בטווח הווריאציה הטבעית של הכתיבה, שאינם שוללי זהות. היינו, אין בהם כדי להעיד על זיוף.

במקרה שלנו, ציינה המומחית, כי מדובר בשינויים המתלווים למספר רב ומשמעותי של סימני דמיון ולכן, לא חשבה כי יש בהם כדי להעיד על קיומו של זיוף.